מה עושה הסמארטפון לבני הנוער שלנו? על ההשפעות ההורמונליות, הנפשיות והפתרונות

מאת: קרן שחמון מדריכת הורים מוסמכת

הטלפון הנייד הפך בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום של בני נוער. הוא משמש אותם לתקשורת, לימודים, צריכת תוכן, משחקים ובעיקר - לרשתות חברתיות. אך מאחורי המסך הקטן הזה, מסתתר עולם שלם של השפעות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות – שרבות מהן מדאיגות במיוחד.

שימוש אינטנסיבי, תגובה הורמונלית

בני נוער נמצאים בשלב של התפתחות מוחית אינטנסיבית. כל גירוי שהם חווים – ובמיוחד בטלפון – משפיע ישירות על מערכת העצבים וההורמונים שלהם:

• דופמין – הורמון “התגמול” שמופרש בכל פעם שהם מקבלים לייק, הודעה או תגובה. ההצפה החוזרת גורמת להם לרצות “עוד ועוד”, בדומה להתמכרות. לאורך זמן, הם עלולים לאבד עניין בגירויים טבעיים יותר (כמו שיחה פנים אל פנים, משחק ספורטיבי או קריאה).

  
  

• קורטיזול – הורמון הסטרס שמופרש כאשר הם חווים לחץ, השוואות חברתיות או חרדת החמצה (FOMO). גלילה אינסופית בטיקטוק או באינסטגרם עשויה להפעיל את מנגנוני החרדה שוב ושוב.

  
  

• מלטונין – הורמון השינה שמופרע על ידי חשיפה לאור כחול מהמכשיר, בעיקר בשעות הערב. פגיעה בשינה בגיל ההתבגרות עלולה להוביל לירידה בריכוז, דיכאון, ואפילו השמנה.

השפעה על מוח מתפתח

המוח של מתבגרים נמצא בשלב של “חיווט מחדש”. הקורטקס הפרונטלי – האזור שאחראי על קבלת החלטות, ויסות רגשי ותכנון – עוד לא מפותח לגמרי. לכן, בני נוער מתקשים להפסיק את השימוש בעצמם, גם כשברור להם שזה פוגע בהם.חשיפה מוגברת לתוכן מהיר, מרצד ולא תמיד מותאם גיל – משנה את סף הריגוש של המוח. הם מתרגלים לגירוי תמידי, וכשהוא חסר – הם מרגישים שעמום, עצבנות, או דכדוך.

מה ההשלכות בטווח הקצר והארוך?

• עלייה בחרדה ודיכאון – מחקרים מראים קשר ברור בין זמן מסך ממושך לבין עלייה בתסמיני חרדה ודיכאון, במיוחד בקרב נערות.• פגיעה בדימוי העצמי – השוואות בלתי פוסקות ברשתות החברתיות יוצרות תחושת חוסר ערך ותחושת כישלון.

• קושי ביצירת קשרים אמיתיים – התקשורת הווירטואלית מחלישה מיומנויות של אמפתיה, שיח ישיר והבנת שפת גוף.

• התמכרות בפועל – ירידה בתחומי עניין אחרים, התקפי כעס כשנמנעת גישה לטלפון, חוסר שינה וחוסר יכולת לשלוט בזמן השימוש. 

אז מה אפשר לעשות? דרכים להפחית את הנזק

1. הגבלת זמן מסך – מתוך שיח ולא כוח

הורים ש”מחביאים את הטלפון” נתקלים לרוב בהתנגדות. הדרך היעילה יותר היא לנהל שיחה פתוחה עם הנער/ה על ההשפעות – מתוך שותפות. מומלץ לקבוע יחד זמן יומי ללא מסך, למשל שעה אחת בערב.

2. הפחתת שימוש לפני שינה

לסגור מסכים לפחות שעה לפני השינה, ולעודד קריאה, מקלחת חמה או האזנה למוזיקה רגועה. אפשר גם לשקול שימוש במשקפיים חוסמי אור כחול.

3. העשרת החיים האמיתיים

חוגים, מפגשים עם חברים, זמן משפחתי איכותי, ספורט – כל פעילות שמייצרת חוויה חיובית ללא מסך תעזור להפחית את התלות הדיגיטלית.

4. מודלינג

הורי ילדים מחקים את מה שהם רואים. אם אנחנו כל הזמן עם הטלפון ביד – יהיה קשה לדרוש מהם אחרת. נתחיל בלהניח אותו בצד כשאנחנו איתם.

5. התקנת אפליקציות מעקב מודעות

יש היום מגוון אפליקציות שמודדות זמן מסך, מראות איפה הכי הרבה זמן מושקע, ויכולות לשלוח התראות כשהשימוש עולה על הרף שהוגדר.

לסיכום

הטלפון הנייד לא עומד להיעלם - והוא גם לא “האויב”. הוא כלי שיכול לשרת אותנו - או לשעבד אותנו. בגיל ההתבגרות, כשהמוח והנפש רגישים כל כך, יש חשיבות אדירה לאופן שבו הנער או הנערה משתמשים בו.

השינוי מתחיל לא בצעקות – אלא בשיחה, בהבנה ובעיקר - ביחסים בריאים, שמאפשרים גם להציב גבולות וגם להיות שם באמת עבור הילדים שלנו.