הצבת גבולות ותיקוף רגשי

מאת קרן שחמון, מדריכת הורים מוסמכת

אחת השאלות השכיחות שאני שומעת מהורים שמגיעים אליי להדרכה היא:

"מתי הילד יפסיק לבכות כאשר אני לוקח אותו למקלחת?"

"מתי היא תפסיק להתאכזב כשאני אומרת “לא”?

התשובה שלי אולי מפתיעה, אבל היא גם מרגיעה: לא בטוח שזה ייעלם - וזה דווקא דבר טוב. מדוע? כי הרגעים האלה, שבהם הילד מגיב בעוצמה רגשית מול גבול, הם הזדמנויות נפלאות ללמידה והתפתחות, גם של הילד וגם שלנו כהורים.

כהורים, יש לנו אחריות כפולה: מצד אחד להציב גבולות ברורים ובטוחים, ומצד שני לאפשר ביטוי רגשי חופשי ומכיל. מדובר בשני צרכים בסיסיים של כל ילד – והם לא סותרים זה את זה. למעשה, הם משלימים זה את זה.

גבולות - אני שומרת עליך מבחוץ

כאשר אני מציבה גבול, אני בעצם נותנת לילד מסגרת. אני אומרת לו במילים ובמעשים:

“אני כאן, אני אחראית, ואני לא אתן לך ללכת לאיבוד או להיכנס למצבים שפוגעים בך או באחרים.”

הגבולות מספקים ביטחון, הם עוזרים לילד להבין את העולם שסביבו, ומלמדים אותו להתמודד עם תסכולים באופן בריא.

תיקוף רגשי – אני רואה אותך מבפנים

באותה נשימה, אני גם רוצה לשדר לילד שלי:

הרגשות שלך לגיטימיים. מותר לך לכעוס, מותר לך להתאכזב, מותר לך להרגיש תסכול. כשהילד יודע שהוא לא נענש על רגשותיו, אלא להפך - מקבל עליהם תוקף - הוא לומד להכיר את עצמו טוב יותר ולהכיל את רגשותיו.

ומה קורה כשיש התנגדות לגבול?

כשהילד מגיב בכעס או תסכול להצבת גבול - זה לא כישלון, זו הזדמנות.ברגע הזה אני יכולה ללמד אותו שני דברים חשובים במיוחד:

1. שיש מבוגר אחראי שאפשר לסמוך עליו גם כשהוא לא מסכים למה שאני רוצה.

2. שכל הרגשות שלי לגיטימיים גם כשהם סוערים ומאתגרים.המבוגר האחראי לא נבהל.

הצבת גבולות ותיקוף רגשי הם לא שני קצוות - הם שתי זרועות של אותה מערכת הורית מיטיבה. כשאנחנו מצליחים לשלב בין השניים, אנחנו מעניקים לילדים שלנו בדיוק את מה שהם צריכים כדי לגדול בביטחון - חיצוני ופנימי כאחד.

דוגמא מעשית : הגיע הזמן לכבות את הטלויזיה וללכת למקלחת?

יהלי, בעוד חמש דקות נכבה את הטלוזייה ונלך למקלחת.

לאחר חמש דקות שואלים - אתה רוצה לכבות עם השלט או שאני אכבה?

במידה וההורה כיבה והילד בכה והביע תסכול - לתת תוקף לרגש:

"אני רואה שאתה כועס שכיביתי את הטלויזיה ואני יודעת שרצית עוד לראות. זה כיף לצפות בפפה פיג. אבל עכשיו הגיעה שעת המקלחת. מחר תוכל לראות שוב"' ולוקחים למקלחת גם אם צריך תוך כדי התנגדות.

במידה והבכי נמשך במקלחת - שוב לתת תוקף:

"אני יודעת שלא נעים לך ואתה עצוב/מתוסל/כועס נעשה את המקלחת מהר כדי שנספיק גם לקרוא סיפור לפני השינה."

כמובן ללא אלימות/ציניות או תוקפנות. מתוך חמלה תוקף ושמירה על הגבולות. לאחר מספר פעמים של עקביות בתגובה, ברב המקרים כבר לא יהיה תסכול מצד הילד.

בהצלחה,

קרן