כיצד לעזור לילדים עם עודף משקל?

הורים רבים חווים תסכול רב סביב המשקל של ילידיהם. מצד אחד, הם חוששים לבריאותם ולהשלכות משקלם על יכולתם הגופנית ועל הדימוי החברתי שלהם, ומצד שני, חוששים כי התערבותם תחמיר את הבעיה, תיצור הפרעת אכילה ותגרום לריבים ואווירה לא נעימה סביב השולחן. אז מה עושים?

קשה לנו לעמוד מנגד ולראות את הילדים- אשר להם עודף משקל- שוב מגיעים למטבח ומוציאים מארון הממתקים עוד חטיף או שוקולד. קשה לנו לראות כיצד הם ממלאים את הצלחת בפחמימות, בשומנים רווים ולא נוגעים בירקות שכל כך עמלנו עליהם. קשה לנו להסיר את המבט מצלחתם וגם להימנע-במקרה הטוב, מהצעות לטעום מהברוקולי והכרוב המאודה ובמקרה הרע- מאמירות פוגעניות כגון כבר אכלת מספיק מתוק היום, קח את עצמך בידיים, את הורסת את הבריאות שלך ועוד...

חשוב להימנע מאיסורים על קבוצות מזון כמו ממתקים, עוגות, מטוגנים מזון מהיר. ברגע שאוסרים על מאכלים כאלו ולא מאפשרים לילדים לאכול מהם- הרי שהם יחפשו כל הזדמנות לאכול דווקא מהם- אם בסתר כאשר ההורים לא בבית ואם במסיבה כאשר יש בופה מלא מהמאכלים "האסורים", אצל חברים, אצל סבתא ועוד...כאשר אנחנו מתייגים מאכלים כאסורים, כאשר הילדים יפגשו בהם- הם ירצו לאכול מהם ככל הניתן, אפילו אם כבר לא טעים להם או שכבר כואבת להם הבטן- ולאחר מכן ירגישו בושה ואשמה.  מה כן?

חשוב שבבית האוכל שיוגש על בסיס קבוע יהיה אוכל מזין, מגוון, עם הרבה ירקות ופירות, חלבונים ופחמימות, להמשיך ולהציע מזונות בריאים, להדגיש את ערכם התזונתי הגבוה והחיוני לבריאות, מבלי לשלול מזונות אחרים. ההרגלים בבית והדוגמא האישית בסופו של דבר ילוו את הילדים כל החיים, וגם אם בתקופת חיים כזו או אחרת הילדים דווקא ירצו לאכול אחרת ממה שנהוג בבית, בסופו של דבר הם יחזרו להרגלים הבריאים שהונחלו להם. 

תפקידם של ההורים ואחריותם היא לנהל אורח חיים בריא. בית שבו הארוחות המוגשות מזינות ושיש בו מעט מן המזונות העתירים בסוכר/חטיפים והמהווים פיתויים זמינים. חשוב מאוד להקפיד על זמני ארוחות ובעיקר לשבת יחד מסובים לשולחן, ללא מסכים, לאכול לאט ולהנות מהארוחה. אפשר ואף רצוי להכין ביחד עם הילדים עוגות או עוגיות "הום מייד" שיש שליטה על כמות הסוכר והשומן בהם, להכין מדי יום צלחת פירות מגוונת ולהתנסות בטעימת פירות חדשים, להכין "שייק" בריאות יחד ועוד. לכבד את רצון הילדים לבחור מה לאכול, מתוך מה שמוגש בשולחן, ולא להסתכל ולהיכנס "לתוך הצלחת" שלהם.       

אסור בשום אופן לדבר עם ילדים על דיאטה או על משקל. זה עלול להיות הרסני עבורם ולגרום להם להפרעות מסוכנות. אפשר לדבר על אורח חיים בריא, על חשיבות התנועה והספורט, על מזונות מגוונים והערכים של כל מזון, על הכנת מזון בבית מתוך רצון לשלוט ברכיביו ולאכול אוכל טרי ולא מתועש, ועל כך שהגוף שגדל זקוק לכל מיני ויטמינים ומינרלים, הכל באופן מתון ולא "חופר". הם כמו סיסמוגרף של המחשבות והרגשות שלנו. הם מרגישים את העיניים שלנו ותחושות האכזבה מהם. זה הדבר הכי פוגעני ועלינו לשלוט קודם כל בתגובותינו כהורים.  

חשוב לעזור להם להתחבר לצורך האמיתי שלהם באותו רגע ולתחושות גופם. לעתים זה צמא ולא דווקא ערב, לעתים רעב למשהו קליל ולעתים לארוחה מנחמת ומשביעה. ללמדם לעצור לפני שובע מלא, לפני שהבטן כבר מתפוצצת ולבדוק אם לאחר מנוחה קלה יש עדיין צורך בהמשך האכילה או שתחושת השובע הגיעה. להסביר כמה חשובה הלעיסה (כי לקיבה אין שיניים) ואכילה איטית ללא הסחות דעת. ללמד אותם הרגלים טובים לחיים ולהימנע מכל סוג של שיפוטיות שתקשר בין אוכל לתחושת אשם או כפיצוי על חסכים אחרים.     

השינויים לא יקרו ביום וצריך סבלנו של "ברזל" אצל ההורים המודאגים, אולם כל דרך אחרת שרוצה תוצאות כאן ועכשיו עלולה להוביל למאבקים בלתי פוסקים, החמרה במצב והפרעות אכילה.